<h1>ספר מצות זמניות הלכ' ר"ה שער חמישי</h1>
<h2>דף פה:</h2>
ראיתי לחבר זכר הלכות עשרת ימי תשובה לסדר ראש השנה, מפני שהם מכללם. ואומר כי השם יתברך מחמלתו עלינו ונועם הנהגתו והשגחתו בנו, רשם לנו אלו הימים שבין יום הדין ליום הכפורים, כדי שנשלים בהם עניני התשובה ונגמרה. וזה הפך מדת בשר ודם, כי שופט בשר ודם אחר שיבוא לפניו החייב ממעמד הדין ונגמר הדין אין לו לחייב פליטה ולא מנוס ממה שגזרו עליו על פי הדין כדי רשעתו, ואי אפשר לו לתקן את אשר עותו, ואין לו שום תועלת בדבר שיעשה אחר כך. אבל האל יתברך אחר שנגמר דין עבדיו ביום ראש השנה הוסיף להם עשרה ימים שבין יום הדין ליום הכפורים כדי שישובו בהם וישאלו סליחה ויתפללו לפניו שיחתמם לחיים ביום הכפורים. והוא שאמרו [ר"ה ט"ז ע"ב] שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים, של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, ושל רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, ושל בינונים תלויים ועומדים עד יוה"כ, זכו נחתמים לחיים לא זכו נחתמים למיתה.
לכן צריך כל המאמין שיראה עצמו באותם עשרת הימים כאילו הוא נשקל בשוה בין צדיק ובין רשע, ויחפש בדרכיו ויפשפש במעשיו ויחקור ענייניו כולם גדולים וקטנים אשר בינו ובין בוראו ואשר בינו ובין ב"א, שאם הלעיב את חבירו או עשקו, שיבקש רצונו, כמו שאמרו רבותינו [יומא פ"ה ע"ב], עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. כי אם הלעיבו או עשקו צריך להשיב את העושק. כמו שדרש [שם פ"ז ע"א] בלך התרפס ורהב רעך אם ממון ערבת לו או שיש לו בידך ממון התר לו פסת יד ושלם לו ממונו. אבל אם זד עליו בדבור או במעשה בכבודו או בעצמו חייב ללכת אליו בשלשה מחביריו ויבקש ממנו מחילה עמהם. ואם מחל לו מוטב, ואם לאו ישוב פעם אחרת ויבקש מחילה. אחר כך פעם שלישית אם יצטרך לזה. אם מחלו מוטב, ואם לאו כבר נקה מעון, ונשאר על חבירו המאמין לקבל ממנו. והוא שאמרו, כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש יותר מג"פ שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא, ונכפלה מלת הבקשה בזה הפסוק ג"פ. אך לרבו אין לו גבול ולא תכלית, אך חייב להתנפל ולכרוע לפניו פעם אחר פעם עד שימחול לו. כמו שסיפרו, רב אזל לגבי ר' חנינא תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייס. ולא היה זה לקושי לבו של ר' חנינא ולא לאכזריותו, חלילה לו מזה, אלא היה לסיבה שזכרו בתלמוד יומא [פ"ז ע"ב]. ואין ראוי שיהיה העלוב קשה לריב מלרצות, אבל צריך שיהיה מעביר על מדותיו, וימצא כשיבוקש, וימחול כשיבקש ממנו העולב מחילה. שהנקימה והנטירה ממדת גסות הרוח. ואמרו [שם כ"ג ע"א] הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ואם מת העלוב מבלי שירצהו, אם היה החמס בממון יחזירנו ליורשיו. ואם היה בכבודו או בגופו חייב לקבץ חבורה של עשרה בני אדם וילך עמהם לקברו ויאמר בפניהם חטאתי לי"י אלהי ישראל ולנפטר הזה שחבלתי בו או שקללתיו.
ואמנם התענית באלו הימים אינו חובה, אלא אם היה בחור בריא וחזק הבנין וצם בחול של אותם הימים או בקצתם בשיעור יכולתו וכחו מבלי שיסכן עצמו ובריאות גופו, להרגיל נפשו ולהכניעה ולהשפילה בדאגה ובעצבון על מה שעבר, ומה שמרבה מהענוי ה"ז משובח, ובלבד שישמור בריאות גופו והיותו חס על עצמו. וכבר שאלו לרבינו האי ז"ל מחיוב הצומות באותן הימים, והשיב שאינו חובה. וכ"כ ר' יצחק ן' גיאת ז"ל, ימי תשובה איקרו ימי תענית לא איקרו. ותענית בי"ט של ר"ה או בשבת בינתים אסור. זה לנו עדות בדברי עזרא [נחמיה ח'], אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו'. והשבת כבר דחו בגללו תענית ט"ב שהוא תענית חמור, ואיך נצום בו תענית של רשות. אמנם ניתנו לנו אלו הימים לתשובה ולתפלה ולהודאת עון וחטא ובקשת מחילה ולקום בלילה לסליחות, אבל לא לצום. כדברי רבותינו ז"ל [ר"ה י"ח ע"א] בדרשו י"י בהמצאו אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ. והקשו בתלמוד יבמות [ק"ה ע"א] מכתוב קראוהו בהיותו קרוב לכתוב כי"י אלהינו בכל קראינו אליו. ותירצו הא ביחיד הא בצבור. ויחיד אימתי, אמר רב נחמן בעשרת ימי תשובה. ואמר בתלמוד ר"ה [י"ז ע"ב], א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר ושב ורפא לו, איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר גזר דין. אח"כ הקשו על זה הדבר, כי נאמר השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו. ותירץ עוד, הא בציבור הא ביחיד, כי גזר דינו של יחיד קשה לסותרו ואינו נקרע אלא אם עשה תשובה באותן הימים. שהתפלה והתשובה, אע"פ שראויות בכל פרק מפרקי השנה, בזמן הזה הם יותר ראויות וחזקות.
וצריך להוסיף בתפלה באותם הימים זכרנו לחיים במגן, ומי כמוך אב הרחמן באתה גבור, ובהודאה וכתוב לחיים, ובשים שלום ובספר חיים. ויחליף האל הקדוש בהמלך הקדוש, ומלך אוהב צדקה ומשפט בהמלך המשפט. ואם שכח אחת מן התוספות הנזכרות אין לו לחזור התפלה. אבל אם שכח המלך הקדוש יחזור לראש התפלה. ואם שכח המלך המשפט וזכר קודם תשלום התפלה חוזר להשיבה שופטינו. ואם לא זכר אלא אחר שסיים התפלה ועשה ג' פסיעות חייב לחזור התפלה מראש, כמו שמבואר בפרק ראשון מתלמוד ברכות [י"ב ע"ב].
